תפריט נגישות

הויכוח הניצחי – סביבת פיתוח או פרמטרים

כיצד מתמודדים יצרני התוכנה עם השונות הקיימת בכל פרוייקט וההתאמה הנדרשת ל"מערכת המדף" המסופקת ללקוח.

תיאור הבעיה

מטרת יצרני מערכות התוכנה היתה ותהיה תמיד: לפתח מוצר מדף אשר משווק בהיקף רחב ככל האפשר ומיושם בארגונים AS IS, ללא צורך להתמודד עם השונות הקיימת בין הארגונים. מבחינת יצרני התוכנה, התמודדות עם שונות זו, גורמת למעשה לפיתוחם של וארינטים רבים של אותו מוצר (מספר רב של גרסאות) וכפועל יוצא קיים הצורך לתמוך במספר רב של תוכניות ולנהל את השונות מארגון לארגון.

לכן הפילוסופיה של יצרני התוכנה הנה, להרחיק מהם את הטפול בשונות הקיימת אצל לקוחותיהם, ולאפשר להם לפתח מהדורה אחת, לתעד אותה, לקדם אותה ולטפח אותה, ללא ההתעסקות ב"רעשי הרקע" הקיימים בכל פרוייקט כתוצאה מדרישות "ייחודיות" של הלקוח.

דרך הפתרון

בכדי לאפשר ליצרני מערכות התוכנה, להתמקד מבחינתם בעיקר, ולא לעסוק ב"רעשי הצד",  נדרשו יצרני התוכנה לצייד את גופי היישום הפנימיים בארגון והחיצוניים,  בכלים אשר יוכלו מצד אחד לטפל בשונות הקיימת בארגון, ומצד שני לא יכבידו על יצרני התוכנה במהלכי קידום המהדורות ופיתוח המוצר.

שתי הגישות הקיימות לטיפול בנושא זה הנן:

סביבת פתוח, ומערכות פרמטרים.

סביבת פתוח – מהי?

סביבת הפתוח, הנה למעשה סביבת כלי פתוח של תוכניות, מסכים, מילון נתונים ועוד המסופקת בנוסף למוצר התוכנה האפליקטיבי והמיועדת לשימושו של הגוף המיישם. סביבה זו אמורה להיות סביבה אינטגרלית למערכת המסופקת כך שניתן להרחיב את אותה מערכת, ולהתאים אותה, באמצעות סביבת הפתוח לדרישות הארגון.

באופן זה המוצר, המיושם באתר הארגון ואשר בו הושקעה עבודה בפיתוח והתאמתו לארגון, בנוי למעשה משני מעגלים. מעגל ראשון: הנה אותה מערכת תוכנה אשר סופקה על ידי יצרן התוכנה, מתועדת ונתמכת על ידיו, והמעגל השני: הנם אותם פיתוחים והתאמות, אשר פותחו על ידי גוף היישום, בכדי לתת מענה להתאמה הנדרשת על ידי הלקוח ואשר ליצרן למעשה אין שום קשר והכירות עם אותם פיתוחים התאמות.

מערכות פרמטרים

הגישה הפרמטרית נובעת מבסיסה מהתפיסה  שגם בשונות אפשר לטפל ב"מעבדת היצרן", ולא יהיו הפתעות גדולות כאשר המוצר יידרש להתמודד עם דרישות השטח. יצרני התוכנה, אשר דוגלים בגישת הפרמטרים, פתחו כמות רחבה של פרמטרים שבאמצעותם ניתן לשלוט על ההתנהגות הפנימית ולעיתים גם על המיצג במסך העבודה.

מערכות פרמטרים, מאפשרים להגדיר כללי התנהלות על ידי מענה לאפשרויות מוגדרות מראש, כגון "ניהול אצוות כ/ל" מפעילים מנגנוני ניהול ותשתיות בהתאם ללוגיקה ידועה, מתועדת ונתמכת. במקרה זה יצרן התוכנה, מספק כלי כיבול, לאפשרויות יישום מגוונות, ומאפשר לגורם היישום לקבל החלטות לגבי ה"קונפיגורציה" של הכלי בהתאם לדרישות הארגון.

סיכום ומסקנות

מהי אם כך הדרך המועדפת? התשובה תלויה באופי ההתאמה / הצורך  שיש לתת לו מענה.

סביבת הפתוח הקלאסית מאפשרת למעשה גמישות מירבית בטפול בשינויים, מאחר ובמידה וזו סביבת פתוח אמיתית, היא מאפשרת לבצע התאמות ושינויים, כמעט ללא הגבלה, אך מצד שני חופש זה יגרום לעיתים לחוסר קונסיסטנטיות במערכת שתסופק ללקוח, או לחלופין לניוון מנגנונים קיימים – כגון ריצת MRP שאינה עונה על הצרכים באופן מלא. לעיתים כאשר סביבת הפתוח קיימת, מעדיף הגוף המיישם לפתח ולא מתעקש למצות את הקיים במוצר.

מאידך, סביבת הפרמטרים, מעמידה הרבה מאד אפשרויות יישום, אך אין בה את ה"חופש" המלא לבצוע ההתאמה, הקיים בסביבת הפתוח.  לעומת זאת, ניתן יחסית במהירות, ל"קנפג" או ל"קסטם" שיטות עבודה שונות ללא התמודדות עם בעיות הגדרה ופיתוח (באגים וכיו"ב).

 קיימות גם מערכות תוכנה, המאפשרות לשלב את שתי השיטות.

 כותב המאמר הנו:

 שמואל מרדלר, מנכ"ל    ERP.ORG ltd

 shmuel.merdler@erp.org.il

 

 

 

 

פרסום באתר